היד מלמדת את הסכין, הסכין מלמדת את היד
נכתב ע"י חנן מגידוביץ'
באמנויות לחימה רבות מקובל בשלב מסויים במהלך האימונים להתחיל ולהתאמן עם כלי נשק, המחשבה העומדת בבסיס דרך לימוד זו אומרת כי על המתאמן להכיר את גופו, לשלוט בו, לאמן אותו ואת תודעתו ורק אחר כך לאחוז בכלי נשק וליישם את אשר נלמד עם הכלים. לעומת זאת, ישנן אמנויות לחימה הדוגלות באימון על כלי נשק למן האימון הראשון ובמהלך האימונים לרכוש את עבודת היד הריקה.
איזו דרך עדיפה?
למעשה אין העדפה, כל האחת מהדרכים טובה ומשיגה את יעדיה, העיקר הוא לא משנה באיזו דרך מתאמנים, חשוב כמו בכל דבר בחיים להתאמן נכון. אך מהו אימון נכון בכלי נשק? בשיטות רבות ובגלל אופי החיים המודרני ומתוקף שלטון החוק, כבר אין צורך לשאת כלי נשק בכילינו בשגרה, ובמדינות רבות נשיאה שכזו מוגדרת מחוץ לחוק. עקב סיבות שונות ומשונות, בהרבה אמנויות לחימה צומצם השימוש בכלי הנשק, עד כדי כך שהוא השפיעה על אופי האימון בכלי נשק אלו, בהרבה שיטות הדבר היחידי שהשתמר כזכר לשימוש הקטלני בכלים אלו הוא כמה סדרות ותרגילי בסיס. יהיו נכונים ויעילים ככל שיהיו סדרות ותרגילים אלו, יש בהם, לבדם, מגבלה. המגבלה היא שעקב האימון וההקפדה על הסדרות, אבדו היכולות והידע הלחימתי, הידע התאורטי נשמר, ההיגיון שבתנועה נשאר אף הוא, אך ההבנה, אבדה לה שם במהלך תהליך התירבות שעברה אמנות הלחימה.
מטרת חיבור זה, היא לתת כמה דגשים על החשיבות של אימון ביד ריקה והאימון בכלי נשק וכיצד הם יכולים להזין בצורה חיובית האחד את השני.
עבודת גוף מלא- עבודת גוף מלא, לפחות ביד ריקה, יש לה כמה אופני ביצוע אבל בסופו של דבר כמעט לכולן אותו מכנה משותף, בזמן המגע בנקודת המגע, כל הגוף תומך ומאוחד. בשיטות רבות בהן יש דגש רב על אימון בכלי נשק, ישנה הסתמכות עודפת על יכולות הלהב, לחתוך לשסף ולבתר, ההסתמכות על תכונות להב אלו כה גדולה עד כי רבים מהמתאמנים, שוכחים את חשיבות הגוף המלא ולרוב מתמקדים רק בגפיים האוחזות בידית האחיזה.
הקרבה- לגישת ההקרבה פנים רבות בין אם מדובר בפיתוח יכולת ספיגה ועד לביצוע טכניקת הקרבה למען השגת מטרה טובה יותר. בעוד ובלחימה ביד ריקה גישה זו יכולה להיות מקובלת לעיתים, הרי שבלחימה בה מעורבים להבים, גישה שכזו עלולה להיות הרת אסון ועקובה מדם.
סלחנות- במקרים רבים בלחימת יד ריקה, היד הריקה יכולה להיות סלחנית. אגרוף שניתן, או מכה שניחתה על יריבנו, לא תמיד משפיע או חודרת בצורה שכיוונו אליה. לעומת היד הריקה, הסכין לעולם אינה סלחנית, לא לאוחז בה ולא ליריב, להב שבא במגע עם הגוף בין של זה האוחז בה ובין אם של היריב, חותכת ללא אבחנה וללא דעה קדומה.
הרגלים- בעוד וההרגלים שגויים יכולים להיות נסבלים בלחימת ידיים ריקות, הרגלים שגויים בלחימת להבים, הינם גורם חיוני במאזן הכוחות. עלינו לחתוך ולא להיחתך, הרגלים שגויים יכולים להשאירנו בצד הנחתך.
תנועה- התנועה בלחימת יד ריקה והתנועה בלחימת להבים, זהות בבסיס העקרוני שלהן, אך שונות באופן ביצוען. בלחימת יד ריקה, התנועה לרוב תהיה חופשית לכלל הכיוונים, אך ברגע בו הלחימה תעבור לטווחים הקצרים, יעדיפו הצדדים, לשמור על שטחי ונקודות מגע מרובות. בלחימת להבים רוב התנועה תהא כניסה ויציאה, נקודות המגע יהיו קצרות, אף אחד מהצדדים אינו רוצה להיות קרוב ללהב יריבו.
אנטומיה ופיסיולוגיה- הן בלחימת יד ריקה והן בלחימה בלהבים, יש הכרה בחשיבות הכרת האנטומיה של גוף האדם, אך אופן השימוש בידע זה משתנה. המשותף לשניהם הינו העדפה לאזורים הרכים: אזור הבטן, חלציים, צוואר. ההבדל יהיה באופן השימוש בשאר אזורי התורפה, ביד ריקה, לבריחים ונעילות מפרקים יש חשיבות, אך היא מושגת על ידי שליטה על המפרק, בלהבים השליטה על המפרק מושגת בדרך עקיפה על ידי ניתוק רקמות החיבור כגון: גידים. בלחימת להבים ישנה חשיבות למדממים הגדולים (עורקים), בעוד וביד הריקה יש חשיבות לשבירים והנקרעים (גורגרת, רקמות שריר וכיו"ב).
תזמון- הדרך להשיג תזמון טוב שונה בין לחימת היד הריקה ולחימת הסכין. בעוד וביד הריקה לרוב יהיה שימוש במגע בכדי להונות את היריב ולו לשבריר שניה, הרי שבלחימת להבים יהיה ניצול של עיניי היריב לצורך כך. בשניהם, יהיה שימוש בתנועה ושימוש ביצירת חללים והרגשת 'ריק' (וואקום) ומלאות על ידי משחקי טווחים ותנועת גוף.
גדלים- בלחימת יד ריקה, כאשר שני היריבים בעלי ידע, הגודל יהווה יתרון חשוב. בלחימת סכינים, לגודל כמעט ואין משמעות, הסכין חותכת ללא דעה קדומה. בפארפרזה למשפט האקדוחנים הידוע:
God created man, colt made them equal.
אורכים- הן בלחימת יד ריקה והן בלחימת להבים, האורך יכול להיות יתרון אך גם יכול להיות חסרון, ההבדל בין שניהם הוא ההבנה.
הזדמנות שניה- בלחימת יד ריקה, חורים בהגנה יכולים להסיט את מאזן הכוחות לכמה רגעים, בלחימת להבים חורים בהגנה מסיימים את הלחימה.
ישנם עוד מרכיבים נוספים בהם יש להתחשב בבואנו להביט על יד ריקה אל מול לחימת להבים, אין יתרון משמעותי בדרך האימון ביד ריקה על דרך האימון בלהבים וההיפך, אך אלו החוקרים את הלחימה ומקפידים לערוך אימוני ספארינג, חובה לערוך אימוני ספארינג במגרש של השכן. למתאמני היד הריקה חובה לעשות אימוני ספארינג של להב כנגד להב, ולמתאמני הנשקים חובה לערוך ספארינג של יד ריקה כנגד יד ריקה. אימונים אלו מזינים האחד את השני ומשלימים האחד את השני.
ההתייחסות, היכולות המנטליות, הפסיכולוגיות והגופניות אינן נבדלות במהותן בשני צורות אימון אלו, אך הן מספיק שונות בכדי שיהיה כדאי להשלים ולהבין אותן באימון המשלים- סינרגיה במיטבה.
על כן אני אומר, לא כל המניף חרב, יודע להילחם בה, ולא כל המשגר אגרוף, יודע להכות.
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
