ארניס קאלי ישראל קאלי ארניס ישראל אסקרימה פאנג'אק סילאט אמנויות לחימה פיליפיניות הגנה עצמית הישרדות לחימה FMA לחימת סכין אמנות לחימה בכלי נשק
  English    עברית  
כל אחד יכול...
חיפוש:      
דף הבית » מידע » מאמרים » תובנות על כח- השאלות

תובנות על כח

 

-  השאלות -

 

להלן כמה עובדות שלכאורה נראות מוזרות ולא קשורות, אך הקשרן יובן בהמשך:

-          שברולט אימפלה שנת 1964 שוקלת כ-  1514 ק"ג.

-          קוף בבון זכר (מהמין הגדול ביותר) ממוצע שוקל כ- 40 ק"ג.

-          קוף שימפנזה זכר שוקל כ- 60 ק"ג.

 

ב- 9/4/1982 בעיירה לורנסויל בג'ורג'יה ארה"ב, אשה בשם אנג'לה קאוואלו בגובה 1.76 מ' בסוף שנות ה- 50 שלה, הצילה את חיי בנה טוני בכך שהצליחה למנוע את מחיצתו למוות על ידי מכונית השברולט אימפלה של המשפחה. האם שראתה כי הרכב נפל מהמגבהה (ג'ק) על בנה רצה וללא כל מחשבה החלה מרימה את הרכב באויר בכדי להציל את בנה, תוך כדי הפעולה היא עוד הספיקה לתת הוראה לשכן שיתקשר לכוחות החרום לחלץ את בנה. ההערכה אומרת כי היא הצליחה להחזיק את הרכב באויר קצת יותר מ 5 דק' רצופות (עפ"י דיווח עיתונאי במרשתת).

משקלו של הגבר הממוצע (כפי שנמדד על פני כמה מדינות ביבשות שונות) עומד על 70-86 ק"ג. אמנם הפיזיולוגיה בין בני האדם לקופים קצת שונה (למרות שהביוכימיה די זהה ויש דמיון רב בגנום) בבחינת אורך הגפיים ומבנה השלד עדין מפליאה העובדה היא כי זכרי בבון ושימפנזה חזקים פי 3 ופי 7 מהאדם הממוצע בהתאמה (נתונים מצויים במרשתת). אם נמיר זאת למספרים נראה כי לשימפנזה יש את היכולת להרים כ- 220 ק"ג מבלי מאמץ מיותר, בבון ירים בסביבות 130 ק"ג ללא מאמץ מיותר ואדם..... ירים כ 50 ק"ג, אני בכוונה לא כותב 'ללא מאמץ מיותר', תבדקו אותי: גשו לאתר הבניה הקרוב לביתכם ונסו להרים שק מלט במשקל של 50 ק"ג מהרצפה לגובה החזה, ספרו לי איך זה היה. אם לדייק במספרים הייתי אומר כי למעשה קופים אלו חזקים יותר מהמצוין לעיל אם אנו מביאים בחשבון את הבדלי המשקלים בינם לביננו, אבל אני מזניח את הנתון הנ"ל בכדי לנטרל את עניין ההבדלים הפיזיולוגים (ז"א קיזזתי את הפרמטרים לעיל בגסות). לחיזוק העניין אדגיש ואומר כי, קופים אלו בעלי מאסת שריר נמוכה יותר משלנו, למעשה חזקים יותר מאיתנו (למדייקים בינינו אומר כי אני מודע לתרומת חלקי גוף אחרים למאסה, אבל שרירים הם הרקמות הכבדות בגופנו מאחר ומורכבות ברובן ממים).

בסקירה מדעית שנחשפתי אליה לפני כמה חודשים (לצערי לא הצלחתי להתחקות אחריה במרשתת), נאמר כי האישה הממוצעת שחיה לפני כמאה שנים, היתה חזקה ממרבית הגברים החזקים החיים כיום. עובדה שניתנת לבחינה בקלות. מי שטייל באפריקה או באזורים כפריים נדחים באסיה וודאי שהיה עד למשאות הכבדים שהנשים נושאות על גבם, אני פעם ניסיתי להרים....נדהמתי לגלות עד כמה חלש  אני בהשוואה לאותן נשים.

בבחינה זהירה של שלושת המקרים המציאותיים הללו ניתן לראות כי יש מן המשותף שבהם, האלמנט המשותף שבהם הוא 'הכח האדיר' המצוי בהם. שאלה המתבקשת ממקרים אלו היא:

 מהו מקור הכח האדיר הזה?

אם נביט בכל מקרה לגופו יהיה קל לנו לסווג את מקור הכח הזה, סיווג שברשותכם הקוראים אני אעשה בצורה מופשטת רק בכדי להעביר את המאמר בקלילות ומבלי לסבך את העניינים יותר מדי.

במקרה הראשון, ראינו כי הגעה למקרי קיצון או בז'רגון המתחכם Extreme stress/crisis, יכולה להוציא מגופנו את הכוחות הדרושים לביצוע פעולה מסויימת דבר שלא היה מתבטא בתנאים רגילים בחיי היומיום. במילים אחרות, אנג'לה לא היתה מסוגלת להרים את השברולט אימפלה שלה, לאחר ארוחת דגני הבוקר שלה, סתם כי בא לה.

במקרה השלישי (אני יודע, דילגתי על השני), אותם אנשי הכפר, מצויים בעבודות פיזיות החל משחר ילדותם, חלקם גם חיים בתנאי מחיה ובסביבות קשוחות יותר, כגון: שוכני מדבר או שוכני הרים. במהלך חייהם הם הסתגלו לסביבות אלו והחלו מסתגלים גופנית עם התבגרותם לסביבות אלו.

במקרה השני, שהוא שונה משני הקודמים, אנו מדברים כאן על כוחות טבעיים הגלומים בתוך הקופים. וכאן אני רוצה לעצור וישר לעבור לגורם המכריע בעיני להבדלים בביטוי הכח של כל אחד מאיתנו בהשוואה למקרים המתוארים לעיל.

 בנקודה זו אני רוצה להציג את תשובתי לשאלה שנשאלה לעיל: חוסר עכבות.

כן! חוסר עכבות הוא תשובתי לשאלה זו (ובאופן שהפתיע גם אותי מצאתי תימוך לדעתי מחקר שפורסם ב- 1961 אשר יצוטט ויוזכר בהמשך).

אז למה חוסר עכבות הוא התשובה לביטוי של ה-'כח האדיר'?

זו בדיוק הסיבה שבחרתי להתחיל את המאמר הזה בעובדות ובסיפורים הקשורים לעובדות אלו באופן עקיף. הדבר המשותף לכל אותם המקרים מעבר לכח האדיר המתבטא שם הוא חוסר עכבות.

במקרה הראשון, אנו למעשה עדים למצב שאינו מצוי במציאות היומיומית, מצב בו ישנו מקרה קיצון הדורש תגובה קיצונית מאוד, בהתאמה. מעבר לכך כי החיים בתרבות מסויימת בה אנו חיים כובלים אותנו מבחינה מנטלית ומחשבתית ויוצרים עכבות מרובות. עכבות אלו מתפתחות מסיבות שונות מרובות כגון: סט כללים וחוקים של עשה ואל תעשה, נימוסין וכללי התנהגות, התפתחות של דעות קדומות, גרסאות שונות של תפיסת העצמי (היבטים פסיכולוגיים) וכיו"ב. כל אלו יוצרים עכבות שבתורן מייצרות חסמים מנטליים ותפקודיים. מתי עכבות אלו מתבטלות/נזנחות? קצת סבלנות... אנחנו כבר מגיעים לזה.

במקרה השני, אין קיום של עכבות, לפחות לא כמו אלו שאנו מכירים אותם. אכן, הקופים הינם בע"ח חברתיים החיים תחת סט של 'כללים אבולציונים' שגיבשו אותם כחברה מטעמים אלו ואחרים. אבל אין להם עכבות הנוצרות כתוצאה משינויי תפיסת עולם והמציאות. כאן המתנגדים יכולים לבוא ולומר: איך אתה יודע?! שוחחת עם הקופים? אני גם אענה בפשטות....איך אתם יודעים שלא?! שוחחתם עמם?

חוסר עכבות אלו, מאפשר לקופים להשתמש במלוא פוטנציאל הכח שלהם, מבלי להיות כבולים בחסמים ועכבות מנטליים ופסיכולוגיים

במקרה השלישי, אותם הפרטים בחברות אלו, גם כן משוללי עכבות, לפחות בכל הקשור לתחום הזה של ביטוי הכח. מאחר וזה דבר טבעי עבורם, זו סביבת חייהם, אם הם לא יסחבו את המים בדליים התלויים על האסל במעלה ההר, אף אחד לא יעשה זאת עבורם.

אבל איך כל זה מתקשר לאמנויות לחימה ולחימה?

ממש בפשטות, אם נביט על לחימת פנים אל פנים, ואני לא מדבר על לחימה על המזרן בדוגו'. אלא במצב היתקלות מסויים (מופרך ככל שיהיה מהמציאות השקטה בה אנו חיים), בו מתרחש תהליך אפשרות תוצאה בינארית אבל עם תוצאה אחת רצויה מתוך שניים: או אני או הוא. האינטרס שלנו הוא לדאוג שהתוצאה הסופית תהיה אני!
כאן אני רוצה לצטט את סון טסה: "אמנם שמענו על פזיזות מטופשת בלחימה, אך מעולם לא שמענו על מלחמה חכמה שהיתה ממושכת", וכאן רצה סון טסה להדגיש את החכמה שבניהול קרב מהיר ולא ממושך.
לכן, בכדי להגיע לתוצאת האני, חשוב גם לנהל לחימה מהירה וזריזה בכדי להגיע לתוצאה מהירה על פני מימד הזמן וכל זאת מבלי להיכנס לשיקולים טאקטיים נוספים.
אחת האפשרויות להגיע לתוצאה זו היא פשוט לתת ביטוי לאותו 'כח אדיר' עליו דיברנו עד כה, בכדי לגרום לנטרול האיום. זה מעלה בנו שאלה נוספת:

איך ניתן לתת ביטוי לאותו 'כח אדיר' הגלום בתוכנו?

לפני שנענה על השאלה הזו, אני חייב לכם הקוראים ציטוט. הציטוט נלקח ממאמר שנכתב על ידי איקאיי ושטיינהאוס ופורסם בעיתון המדעי: Journal of Applied Physiology בשנת 1961.
בעל הכותרת: Some factors modifying the expression of human strength
במאמר זה המחברים מציעים כי חוסר היכולת הנורמלית של האנשים לבטא כח שכזה הינה תוצאה של:
 
"Acquired inhibitions that in turn are subject to disinhibition by pure Pavlovian procedures, by anesthetization of inhibitory mechanisms, or by pharmacologically induced symptoms serving as stimuli for disinhibition".
 
במילים אחרות למי שהסתבך, החוקרים טענו כי, אנו תמיד מסוגלים לבטא 'כח אדיר' ותעצומות אדירות אחרות, אבל בכדי שאלו יתבטאו יש צורך במקרה קיצון בכדי להוציאם אל הפועל.
 
אני הולך לאכזב אתכם כי איני הולך לספק תשובה על השאלה האחרונה, אבל אני כן מתכוון להציע דרך לפתח את היכולת לתת ביטוי ל'כח האדיר', זה מגיע במאמר הבא.
גרסה להדפסה גרסה להדפסה       שליחה לחבר שליחה לחבר      
                     כל הזכויות שמורות נבנה ע"י Websplanet