תובנות על כח

החיים בתוך מחוך

בדיונים שונים על אמנויות לחימה אנו פוגשים לא אחת דיונים על הכח ומרכיביו.

הפרדיגמה הפשוטה והמוכרת של אמנויות הלחימה מוצגת בהיררכיה הבאה:

כח - טכניקה - כוונה

להגדרות  של מרכיבי הפרדיגמה לעיל אני אתייחס בפשטות:

כח- הכוונה ליצירת כח, זהו השלב הטרומי של רוב מתאמני אמנויות הלחימה המתחילים אשר באים במגע עם קונפליקט פיזי (ספארינג לדוגמא), בשלב זה, המתאמן שאינו מודע ומכיר את רזי אמנות הלחימה והלחימה לרוב יבטא קודם כל סוג של כח כפי המוכר לו מחיי היומיום, מאחר ואין הוא מיומן לרוב הוא ישתמש בכח כפי שהוא יכול לבטא אותו ככח שריריו. מכאן שאנשים חזקים יותר ייצרו יותר כח. עם אימון נכון, ניתן להגביר את מרכיב הכח על ידי חיזוק השרירים בדרכים שונות.

טכניקה- טכניקה מתחילה לבטא בתוכה תנועה, מאחר וטכניקות רבות מבוססות על עקרונות פיסיקליים המוכרים לנו מחיי היומיום כגון: מנופים, לחצים, משיכות, סיבובים וכיו"ב. בטכניקה ישנו מרכיב מכני המהווה בתוכו תנועה מסויימת, זאת אומרת אם ברצוננו להפיק לחץ מסויים, אנו יכולים ליצור מנוף, וכך תוך כדי שימוש במנופים, אנו יכולים לייצר תוצאה טובה יותר מאשר בכח שרירי בלבד. או אם נרצה לנסח זאת אחרת, עם טכניקה נכונה נדרש יחסית למעט כח, בכדי לגבור על  כח גדול יותר. עם זאת ניתן לתסף את הטכניקה עם כח בכדי לייעל/להגדיל את התוצאה.

כוונה- זהו מושג חמקמק בבואנו לתארו במילה הכתובה, אך לשם הפשטות ומאחר ואיני מתכוון להתעמק בו במאמר זה, נגדיר אותו כ-'רצון' (מחשבה המייצרת פעולה בסופה).

אם נחזור שוב לפרדיגמה המוצגת בתחילת המאמר ניתן להביט עליה הפוך ולתאר את השתלשלות העניינים כך: הכוונה גוברת על הטכניקה, הטכניקה גוברת על הכח.

כמעט לכל אחד מוכר המצב בו ניסינו לדחוף מישהו חלש יותר או אף חזק כמונו, אבל היתה זו משימה קשה ובמקרים אחדים אף כמעט בלתי אפשריים. על כן, עולה השאלה, כיצד זה ייתכן? לכח, כפי שגוף האדם (או חולייתנים אחרים) ישנם מספר מרכיבים:

- כח שרירים, זהו כח שעוצמתו הנה ביחס ישר לחוזק ומאסת השרירים (בכדי לדייק יותר, ניתן לומר גם כמות סיבי השריר).

- מבנה, כל ארכיטקט יודע כי כדי שבניין יהיה יציב, חובה עליו לציית לחוקי הפיסיקה, או לרתום אותם על ידי מבנה יסודות ושלד נכונים, בהתאם לתוצאה המתבקשת.

- מאסה, בהתאם לחוק השני של ניוטון F=m*a כאשר m מייצג מאסת גוף ו- a את תאוצת הגוף. גוף הנע בתאוצה מייצר כח.

- מרכז כובד, למרכז הכובד יש חשיבות רבה באמנויות לחימה, בכדי לייצר כח יעיל יותר, לרוב משתמשים במרכז כובד נמוך יותר.

- מנופים, "תנו לי נקודת משען וארים את העולם" קבע ארכימדס, וברעיון זה אנו מבינים כי שימוש נכון במנוף יכול לייצר כח רב יותר מזה המושקע בו.

אולם, לכח באמנויות לחימה (אך לא רק) יש מרכיב נוסף ונסתר, מקור מרכיב זה הינו מהאנטומיה שלנו כחולייתנים וכאן המקום להבין את משמעות הכותרת המשנית של מאמר זה 'החיים בתוך מחוך', כאן ברצוני לערוך היכרות עם מושג מעולם האנטומיה והוא ה-  FASCIA, מאחר ואין מטרת מאמר זה להיות מאמר אנטומי, אסביר במשפטים בודדים מהי ה- FASCIA, זוהי למעשה רקמת מעטפת העשויה בעיקרה מחלבון הקולגן. חלבון הקולגן הינו למעשה חלבון בעל אופי סלילי ומוארך הכרוך בחלבוני קולגן נוספים ליצירת סליל עבה יותר (דמיינו חבל סיבים). חלבוני הקולגן הינם חלבונים גמישים ואופיים הסלילי הכרוך מקנה להם חוזק, על כן הם מרכיבי רקמות גידים ורקמות חיבור נוספות בגופנו, במקומות בהם מופעלים לחצים וכוחות, או שיש עיהם עומסים משתנים.

רקמת ה- FASCIA מהווה מעין מחוך בהם נמצאים אברינו הפנימיים ושרירי הגוף (ראו תמונות למטה- הגדלה בקליק), למחוך זה תפקיד חשוב בהחזקת האיברים הפנימיים במקומם, זו הסיבה מדוע אנשים שעברו ניתוחים בבטן או נשים לאחר ניתוח קיסרי לעיתים סובלים מרפיסות מסויימת בבטן, זאת מאחר והמחוך קרוע או מבוקע ואינו מסוגל לבצע את תפקידו.

בכדי לפשט את העניין, דמיינו כי כל האיברים בגופנו המצויים מתחת לעור, מוחזקים במעין מחוך, שתפקידו להחזיק את הגוף בצורתו הטבעית והבריאה.

למחוך זה תפקיד חשוב נוסף והוא לייצר 'רשת' אשר לא רק אוספת את אברי ושרירי הגוף, אלא גם מעוגנת לשלד (תמונה שמאלית למטה- הגדלה בקליק). עיקר החשיבות של המחוך הוא התפקיד שהוא נושא באזור מרכז המאסה (נאמר מאמצע גובה הצלעות, ועד לעצמות המותניים). למחוך זה תפקיד אנטומי ופיסיולגי חשוב מאוד ביצירת כח שאינו תלוי בכח שרירי גרידא. חשיבות אזור זה עד כדי כך גבוהה, עד כי הוא מהווה מרכיב של 80% מכלל הכח שאנ מייצרים בפעילויות שונות.

בנוסף קיים מנגנון 'ויסות' באזור זה, בו ישנה כל הזמן חלוקה דינמית בין העומס המופעל על השרירים לעומס המופעל על השלד כתוצאה מהלחצים המועברים ומווסתים על ידי מערכת העצבים הקשורה לאזור זה והמחוך עצמו.

החשיבות של המחוך, בא בעיקר ביצירת כח תוך כדי תנועה, ברגע שאין תנועה, המחוך מאבד מתפקידו בהפקת הכח המירבי מהגוף. לכן, בכדי להשתמש בגוף בצורה יעילה עלינו לייצר דינמיות תנועתית, גם כאשר נראה כי הגוף מצוי בתנוחה סטטית, עלינו לייצר תנועה בכדי להביא לידי ביטוי את תפקידו של המחוך ביצירת הכח, זיכרו למחוך יש תרומה של 80% לסך כל הכח אותו הגוף יכול להפיק תוך כדי תנועה.

על כן, לנו כמתאמנים באמנויות לחימה וגם כאלו שנהנים להילחם (ספארינג) חשוב להבין ולהגדיל את הפוטנציאל הגלום במחוך בו אנו חיים, על ידי תרגול ייעודי.

מבלבל.....?

כן!!!

פשוט.....?

גם, כן!!! צפו בסדרת הסרטונים הזו ותבינו.